זוהר נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בעי"מ ואח'

פסק דין

ביום 31.12.2008 ניתן פסק דין בבית משפט השלום בראשל"צ בת"א 5196/06 על ידי השופט שוורץ, בתביעת פינוי שהגישה המשיבה מס' 1 נגד העותר.

המדובר בפינוי דירה אשר אמו ז"ל של העותר התגוררה בה עד למותה על פי חוזה שכירות עם המשיבה מס' 1 בתנאים מועדפים, קרי: תנאים סוציאליים, והעותר טען כי הוא זכאי להמשיך ולהתגורר בדירה כבן ממשיך.

בסיום פסק הדין, התייחס השופט למעמדו של העותר וקבע כי בשלב זה של פסק הדין טרם הוכרה על ידי המשיבים לעתירה טענתו לדיור ציבורי, על כן זכאית המשיבה מס' 1 לפינוי הדירה. זכות זו, לפינוי הדירה, ממילא כפופה למימושה על ידי החלטת המשיבים. יש להניח, כך קבע השופט, כי אם יוכרו זכויותיו של העותר על ידי הרשות, לא יהא צורך במימוש פסק הדין. השופט עיכב את ביצוע פסק הדין למשך שנה, כדי לאפשר לעותר לפנות לרשויות המוסמכות.

בעתירה זו שהוגשה על ידי העותר ביום 14 באוקטובר 2009, טען העותר כי הרשויות מסרבות להכיר בו כבן ממשיך, על אף שהוא זכאי לכך; הוא גם זכאי לשלם בגין השכירות דמי שכירות סוציאליים. במענה לעתירה טענו המשיבות כי הן מוכנות, וכך גם היו כל העת, להכיר בעותר כדייר ממשיך בדיור הציבורי, ובלבד שיחתום עמם על חוזה וישלם את מלוא דמי השכירות שאמו ז"ל נשארה חייבת למשיבה 1. בעניין זה טענה גם המשיבה 1 כי דמי השכירות שחוייבה בהם האם, יצאו מתוך הנחה כי האם מתגוררת לבדה בדירה, אולם בדיעבד התברר כי העותר התגורר עמה ועל כן דמי השכירות גבוהים יותר מאשר אמו חוייבה בהם, והם דרשו גם תשלומם של ההפרשים הללו.

בין בעלי הדין התנהלה מחלוקת לענין גובה דמי השכירות, שהיא למעשה הביאה לכך כי לא נחתם הסכם שכירות עם העותר, הסכם, שהמשיבות היו מוכנות לחתום עליו בתנאי שצויין לעיל, קרי: תשלום דמי השכירות.

כבר בישיבה קודמת של בית המשפט, הבעתי דעתי כי התנאי שהציגו המשיבות הינו תנאי סביר, נכון וראוי בנסיבות העניין, ועל כן אין מקום להעתר לעתירה. אולם רק כדי להביא לסיומו הטוב של הענין, לא נתתי פסק דין באותה ישיבה. היום התברר כי העותר הפקיד את דמי השכירות להם נדרש וחתם על חוזה שכירות, הגם שפרקליטו טוען כי הוא שילמם תחת מחאה, שכן לטענתו דמי השכירות שהוא נדרש לשלמם גבוהים מאלה שהוא זכאי להם והוא הגיש כבר בקשה לועדה המתאימה כדי שיקבעו את גובה דמי השכירות הראויים.

אין מקום להמשיך לדון בעתירה וכפי שאמרתי והבעתי את דעתי כבר מלכתחילה, החלטת הרשות היתה סבירה ואין מקום להתערב בה ועל כן יש לדחות את העתירה.

מובן, שאם החלטת הועדה אליה פנה העותר לא תניח את דעתו, עומדת לו ממילא הזכות לתקוף אותה, אולם אין בינה ובין עתירה זו ולא כלום.

בנסיבות הענין, כאשר מלכתחילה הסכימו המשיבים לחתום עם העותר על חוזה השכירות, כאשר עניין דמי השכירות יבוא על פתרונו, הם זכאים להוצאותיהם, הגם שבנסיבות העניין אפסוק אותן על הצד הנמוך.

אשר על כן, אני דוחה את העתירה ומחייבת את העותר בתשלום הוצאות העתירה ושכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית לכל אחד מן המשיבים.

ניתנה והודעה היום כ"ו אלול תש"ע, 05/09/2010 במעמד הנוכחים.

שרה ברוש, שופטת

המזכירות תשלח לכל אחד מבעלי הדין עותר פרוטוקול מפסק דין זה כאשר מערכת נט המשפט תשוב לתיקנה.

הוקלד על ידי: שרית פרוש התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: